<h1>תוספות הרא"ש</h1>
<h2>דף לג.</h2>
[חגיגה כ"ג ע"ב] שאם נגע טבול יום במקצתו וכו'. הקשה הר"ן גאון דמשמע דגחלים נתקדשו בכלי שרת מדמהני בו צירוף, וקשה דביומא בשילהי טרף בקלפי [מ"ד ע"ב] תנן נתפזרו לו קב גחלים מכבדן לאמה, וכיון דקדשי היכי מפסדינן להו. ותירץ דבירושלמי דמכילתין [ה"ב] מוקי להך דהכא בשל יום הכפורים. וה"ג התם, ניחא סלת קטרת ולבונה, גחלים מאי. א"ר בון תפתר בגחלים של יום הכפורים שבמה שחותה מכניס, אבל של כל יום לא. כי ההיא דתנן נתפזר ממנו קב גחלים מכבדן לאמה. ונראה לפרש הירושלמי בענין אחר דה"ק, גחלים מאי, למה פוסל את כולן כיון שיש הרבה שאינו צריך לו, ומוקי לה בשל יום הכפורים דהכל צריך לו. וה"ה דמצי לאוקומי במחתה שנייה של כל יום, אלא משום דלא פסיקא ליה. וכי תימא הא אמרינן בסמוך [כ"ד ע"א] דמדרבנן מיהא מצרף אפילו מה שאינו צריך לכלי, איכא למימר דהיינו למ"ד צירוף דאוריתא, אבל למ"ד צירוף דרבנן לא. [ו]השתא ניחא נמי שיכול לאבדן דלא קדש הכלי אלא הראוי לו. וי"מ שמחתה של כסף לא היתה קדושה אלא שנייה של זהב שהיה מערה בה. ור"ת תירץ דכלי שרת אינן מקדשין אלא מדעת. ומיהו קשה דפלוגתא דאמוראי היא שילהי פרק לולב וערבה [סוכה מ"ט ע"ב], ולא אשכחן בה פלוגתא דתנאי. ונ"ל שגם ר' נסים שתירץ קושיא זו מן הירושלמי שמחלק בין הגחלים דיום הכפורים לכל השנה ע"כ טעם החילוק כאחד מן התירוצים הללו.
[חגיגה כ"ו ע"ב] מנורה לא כתיב בה תמיד. פרש"י דתמיד דכתיב בה (ד)לא דאמי לתמיד דשולחן, דהאי תמיד מלילה ללילה הוי, כמו בעולת תמיד ובחביתי כ"ג, (אלא) [ולא] ביום כדכתיב [שמות כ"ז] מערב עד בקר. והקשה ה"ר אלחנן דהא במסכת תמיד [ל"ג ע"א] (ד)משמע דנר מערבי דולק כל היום, שממנה היה מדליק ובה היה מסיים. ועוד הקשה אמתניתין דהתם (לא) [דהא] כתיב מערב עד בקר דדרשינן תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר, ושיערו חכמים חצי לוג. ומיהו זה אינו קשה דמדה אחת היה נותן לכל הנרות ובשעה שהיה הנס היה דולק מערב עד ערב, וכשלא היה הנס היה מטיבו ומדליקו שנית בבקר. וי"ל כיון דלא דרשינן תמיד אכל הנרות לאו משום מצות הדלקת נרות של מנורה כת[י]ב תמיד, כמו לחם הפנים שצריך שהיה תמיד על השולחן, אלא רק בנר אחד כדי להדליק ממנו שאר הנרות.
